הלוח המודפס, או בשמו המוכר PCB (כלומר Printed circuit board) הוא בעצם לוח-האם של המקלדת, והיכן שכל הפעילות האלקטרונית והתוכנה נמצאות. על הלוח ממוקמות התושבות עבור הסוויצ'ים, החיבור לכניסת ה-USB, התקשורת האלחוטית (אם מדובר במקלדת אלחוטית) וגם, במקלדות תומכות, תאורת ה-RGB.
הבחירה העיקרית שלכם היא האם לבחור מקלדת שמגיעה עם לוח שתומך בהחלפה חמה של סוויצ'ים – Hotswap – או לבחור במקלדת שבה הלוח אינו תומך בכך, ואז נדרש ציוד וידע מסוים בהלחמה כדי להלחים את הסוויצ'ים ללוח. אני ממליץ שוב בחום לבחור באופציה הראשונה, כדי לאפשר לכם גמישות עתידית ולאפשר החלפה של הסווצ'ים אם תבחרו בכך בהמשך.
צפון או דרום?
החלטה נוספת שתצטרכו לקחת, אם כי קצת פחות גורלית, נוגעת לכיוון של הלוח. ה-PCB יכול להגיע כאשר התושבות (sockets) של הסוויצ'ים מופנות לכיוון צפון, כלומר למעלה ורחוק מהמשתמש, או לכיוון דרום – לכיוון המשתמש. למה זה משנה? משתי סיבות. האחת היא שכאשר החלק הקדמי של הסוויץ' פונה צפונה, זה אומר שהמקש שמעליו מורכב על הצד "הלא נכון". בחלק גדול מסוגי המקשים אין עם זה בעיה והמקשים עובדים באופן תקין לגמרי, אבל בחלק מהמקשים בפרופיל Cherry, שזה גם הפרופיל הפופולארי והנפוץ ביותר, עלולה להיות הפרעה פיזית כאשר לוחצים על המקש, שבאה לידי ביטוי בצליל נקישה שלא אמור להיות שם. אם המקלדת היא Pre-Built היא כבר מגיעה עם סט מקשים תואם ואתם יכולים להיות רגועים שאין הפרעות בינם לבין כיוון הסוויצ'ים, אבל אם תחליטו להחליף את המקשים, קחו בחשבון שעלולה להיות הפרעה.
סיבה נוספת ליתרון של PCB שמופנה לכיוון דרום היא שאם יש בלוח תאורת LED לכל מקש, הנוריות ממוקמות קרוב יותר למשתמש ולכן התאורה קצת בולטת יותר מאשר ב-PCB שמופנה צפונה.
לאחרונה רוב גדול של המקלדות, כולל הזולות שבהן, מגיעות עם לוח בכיוון דרום, ואין ממש סיבה להתפשר על כך יותר.
עובי הלוח וגמישות
הלוחות המודפסים יכולים להגיע בעובי של 1.6 מ"מ או בעובי של 1.2 מ"מ. לוח דק יותר מספק גמישות להקלדה, אבל כשבוחרים במקלדת עם לוח דק מהרגיל, חשוב לבדוק שגם המייצבים עבורו תואמים לעובי.
בחלק ממקלדות ה-PCB מגיע עם Flex Cuts, כלומר יש בו חריצים, בדרך כלל לרוחב, שמעניקים לו גמישות נוספת ומסייעים להגיע לתחושת הקלדה גמישה וקופצנית יותר מלוחות רגילים. חשוב לדעת שהחריצים הללו אמנם מסייעים בנושא הגמישות אבל עלולים לשנות את פרופיל הסאונד של המקלדת, שכן גלי הקול עוברים דרכם כלפי מטה. אם אתם מתכוונים לבנות את המקלדת עם ספוג לשיכוך הסאונד בפנים זה לא מאוד משנה, אבל אם תכננתם לבנות מקלדת "קלאקית" ללא ספוג, דעו שהחריצים הללו ככל הנראה יפגמו בצליל ויגרמו לו להישמע דק וקטן יותר.
הפלטה
ברוב מוחלט של המקלדות המכניות, מעל ה-PCB ישנה יחידה המכונה פלטה (plate), שהיא למעשה משטח בצורה התואמת ל-PCB ולמארז עצמו עם חורים לסוויצ'ים ולמייצבים. תפקידה של הפלטה היא לספק יציבות לסוויצ'ים, לוודא שהם מאובטחים היטב במקום ולמנוע תזוזה שלהם.
כמו כל אלמנט אחר במקלדת, גם הפלטה משפיעה על אופי הצליל של המקלדת, כמו גם על הקשיחות או הגמישות בהקלדה. ההבדל העיקרי הוא בחומר שממנו עשויה הפלטה. החומרים הנפוצים לפלטות הם אלומיניום – חומר זול לייצור וחזק, שמעניק תחושה קשיחה יחסית וצליל ניטארלי עם נטייה לתדר מעט גבוה; פוליקרבונט (PC) או Polypropylene (PP) שמספקים גמישות וסאונד מעט עמוק יותר, FR4 שהוא סוג של פלסטיק קשיח שממנו גם עשוי בדרך כלל ה-PCB ונחשב לאמצע הדרך מבחינת סאונד וגמישות, או מתכות כמו נחושת (Brass), שגם היא נוקשה אבל מייצרת צליל מעט עמוק וחזק יותר מאלומיניום, וסיבי פחמן (Carbon fiber) שמספק צליל רם אופייני בתדר גבוה.
כאמור, ברוב המקרים המקלדת תגיע עם פלטה אחת (כיום החומר הנפוץ בדגמים זולים הוא PC), פלטות מחומרים אחרים בדרך כלל תצטרכו לקנות בנפרד. בדגמים יקרים יותר של מקלדות Custom מצורפות לערכה מספר פלטות מחומרים שונים, מה שמאפשר למשתמש לבחור את החומר המועדף עליו.
Plateless
חובבים מתקדמים עשויים לבחור לבנות את המקלדת ללא פלטה בכלל – רק סוויצ'ים על הלוח. זו נחשבת לבנייה מאתגרת יחסית כיוון שבהיעדר מסגרת תמיכה, הסוויצ'ים עלולים לצאת מהתושבות שלהם, ולכן במקרים רבים בוחרים בלוח מודפס שדורש הלחמה, ללא תושבות Hot-swap. מקלדת ללא פלטה יכולה לספק סאונד מאוד ספציפי וחווית הקלדה רכה וגמישה במיוחד, אבל כאמור זה למתקדמים.
