מלבד המארז, המקשים (Keycaps) הם החלק הויזואלי ביותר במקלדת והאחראים במידה הרבה ביותר לעיצוב הסופי שלה. גם אם בחרתם במקלדת שאינה תומכת בהחלפה קלה של הסוויצ'ים (Hotswap), בכל מקרה את המקשים עצמם תוכלו לפרק בקלות ולהרכיב סט אחר של מקשים במקומם אם תבחרו בכך.
ABS או PBT?
מקשים למקלדות מכניות עשויים ברוב המקרים משני סוגים שונים של פלסטיק: ABS או PBT. מקשי ABS נחשבים בעיני רבים לאיכותיים יותר מבחינת הצליל שהם מסייעים למקלדת להפיק, והחברה המובילה בתחום, GMK, מייצרת רק מקשי ABS. בנוסף, תהליך הייצור של הטבעה כפולה (double shot) שנועדה להטביע את האות או הספרה שעל המקש כשכבה נוספת בצבע אחר, נחשבת לקלה יותר לייצור באמצעות ABS. עם זאת, למקשי ABS יש חיסרון די משמעותי – הם נוטים להישחק ולהתבלות עם הזמן ולפתח "הברקה", מעין שכבה שמנונית ומבריקה בחלק העליון של המקש.
מקשי PBT מתאפיינים במרקם "יבש" ומעט מחוספס בהשוואה ל-ABS, מה שמעניק יציבות לאצבע, והוא לא נוטה להברקה עם הזמן אלא בדרך כלל שומר על הטקסטורה המקורית שלו לאורך זמן. כיום חברות רבות יודעות לייצר מקשי PBT עם תהליך הטבעה כפולה ולכן אין בעיה למצוא מגוון גוונים וצבעים של המקשים עצמם ושל האותיות מעליהן, גם במקשי PBT. מרבית המקשים הזולים מיוצרים מ-PBT וחלקם נחשבים ללא איכותיים במיוחד, אבל בהחלט קיימים בשוק מקשים איכותיים מאוד (וגם יקרים) שלא נופלים בפרופיל הצליל שהם מייצרים ממקשי ABS. מעבר לשני סוגי הפלסטיק הללו, יש אי-אלו סטים של מקשים שעשויים מחומרים כמו קרמיקה, גומי, עץ ואפילו מתכת, אבל הם נדירים מאוד וככל הנראה לא מספקים איכות שימוש וסאונד מוצלחים במיוחד.
בבחירת מקשים כדאי לשים לב לעובי שלהם; מקשים דקים מדי יפיקו צליל חלול וגבוה יותר לעומת מקשים עבים. עובי של 1.5 מ"מ נחשב לטוב. אם בחרתם במקשים בעובי 1.7 מ"מ, דעו שהסאונד יהיה עמוק ועבה יותר (thocky) וגם שחלק מהסוויצ'ים עלולים שלא להתאים להם, ולכן כדאי לבדוק לפני הרכישה שהסוויצ'ים שלכם מסוגלים להתחבר למקשים עבים כאלה.
פרופיל, סימון ועיצוב
ישנם כמה וכמה צורות שונות של מקשים, שנבדלות ביניהן בגובה המקש, הבדלי הגובה בין המקשים בשורות השונות, מידת הקיעור או הקימור של החלק העליון של המקשים והצורה הכללית. הפרופילים המוכרים היותר הם OEM ו-Cherry שדומה לו אבל המקשים בו נמוכים יותר. פרופילים נוספים הם XDA (שבו כל המקשים באותו גובה), SA, MDA, DSA, MT3 ועוד. הפרופילים השונים נבדלים בעיקר בנוחות ההקלדה עליהם וכמובן מדובר בעניין אינדיווידואלי, אך יש להם גם השפעה מסוימת על הצליל. פרופיל Cherry נחשב לפופולארי ביותר, בפער ניכר מכל השאר.
בנוגע לסימון התווים, האותיות והספרות על המקשים (המכונים בשפה המקצועית Legends), השיטה העדיפה היא Double shot שהזכרנו לעיל, שבה תחילה מוטבע המקש ללא החלק של האות, ולאחר מכן מוטבע הפלסטיק בצבע שונה רק בחלק של האות. השיטה הזו מבטיחה חדות גבוהה במיוחד של הטקסט על גבי המקש. אגב, במקלדות שבהן יש יותר משפה אחת אתם כנראה תתקלו במונח Triple Shot, ושוב הכוונה היא שכל חלק מוטבע בנפרד עם פלסטיק בצבע שונה.
שיטה פשוטה וזולה יותר היא סובלימציה של צבע (Dye sub), שבה הצבע מועבר מדיו מוצק למצב גזי בעזרת חום ולחץ, ואז הוא נספג לתוך הפלסטיק של המקשים כך הצבע הופך לחלק בלתי נפרד מהחומר, ולא רק יושב על פני השטח. גם בשיטה זו ניתן להגיע לאיכות טובה, אם כי לרוב האות המודפסת פחות חדה מאשר בשיטת ההטבעה הכפולה.
אם תאורה אחורית חשובה לכם, אולי תבחרו במקשים שבהם הסימון כלל לא מוטבע עליהם אלא חרוט בהם ומכוסה בשכבה שקופה, כך שהאור יכול לעבור דרך החריטה. מקשים כאלה מכונים Shine-through, והם אופייניים בעיקר למקלדות גיימינג. סוג נוסף הוא מקשי פודינג (אל תשאלו אותנו מאיפה השם), שבהם לא רק חריטת האות מאירה אלא כל החצי התחתון של המקש עשוי מחומר חצי-שקוף כך שתאורת המקש בולטת הרבה יותר. מקשים אלו הם אמנם חגיגה לעיניים מבחינת אפקט התאורה, אבל נחשבים נחותים מבחינת איכות החומר והצליל שהם מפיקים.
כאן המקום להזכיר שמעבר להטבעת ה-Legends האוניברסליים של האותיות והספרות והתווים השונים, סטים רבים כוללים מקשים נוספים עם איורים או אייקונים ייחודיים, שאותם ניתן להרכיב במקום המקשים עם הסימון הרגיל. מקשים אלה מכונים Novelties והם מוסיפים אופי אישי ועיצובי למקלדת למי שבוחר בכך. במקרים רבים היצרנים מוכרים את סט המקשים הבסיסי בנפרד ואת סט המקשים הייחודיים בנפרד.
