לא מתאים לכם לקרוא את המדריך? נסו את גרסת הפודקאסט. הופק באמצעות כלי ה-AI המרשים NotebookLM של גוגל, ומבוסס על המדריך הכתוב במלואו. האזנה נעימה.
מושגים, חנויות וסקירות בנושא
פוסטים מאת Sam
הדרך הפשוטה לקנות מקלדת מכנית היא לקנות מקלדות שנמצאת במלאי קבוע (in stock). אלה בדרך כלל מקלדות זולות יחסית והן נמצאות בחנויות מיד. אפשר לקנות אותן באתרים בסין כמו AliExpress, או מחברות גדולות כמו Epomaker או Akko או Keychron. בדרך כלל אלה מקלדות שנחשבות למתחילים, אבל יש גם יוצאי דופן כמו Luminkey או Omnitype שמציעות מקלדות איכותיות למתקדמים, שנמצאות במלאי רוב הזמן ואפשר להזמין בלי להסתבך.
Group Buy – הטוב, הרע ומה שחשוב לדעת
אבל אם אתם באמת רוצים להיכנס לעומק התחביב, כדאי להכיר את עולם ה-Group Buy. זה עולם שלם שבו חובבי מקלדות אמיתיים קונים מקלדות קאסטום וסטים של מקשים דרך רכישות קבוצתיות. המוצרים האלה זמינים להזמנה לזמן מוגבל מאוד, ובדרך כלל זה גם חד פעמי – אם החמצתם את קבוצת הרכישה, אבוד לכם. במקרים של מקלדות (או מקשים) שהצליחו מאוד הן עשויות לחזור אחרי זמן מה לסיבוב נוסף (אם תראו R2 או R3 ליד שם המוצר, לזו הכוונה). התהליך מתחיל כשהמעצב או היצרן בודק אם יש מספיק אנשים שמעוניינים במוצר באמצעות טופס שמכונה IC – כלומר Interest Check שמופץ בפורומים והקבוצות של החובבים בעולם. אם יש ביקוש, היצרן פותח אתר עם ה-Group Buy שבו ניתן להזמין את המוצר ולשלם בפועל. רק לאחר מכן, כשליצרן יש מספיק כסף להפיק את המוצר בפועל, מתחיל תהליך הייצור – וזה יכול לקחת זמן, לפעמים חודשים ולפעמים אפילו שנה ויותר עד שהמוצר מגיע לקונים. היתרון כאן הוא שאתם יכולים לקבל משהו ייחודי שאין לאחרים, אבל החיסרון הוא כמובן ההמתנה הארוכה וגם אי הוודאות לגבי איך המוצר הסופי יצא, או אם ייצא בכלל (היו מקרים של יצרנים שפשטו רגל ולא הצליחו לספק את המוצרים כלל).
כדי להתעדכן ב-Group Buys חדשים, שווה לשמור במועדפים בדפדפן שלכם אתרים כמו Geekhack ו-GroupBuy Nation, שם תמצאו פורומים פעילים שמלאים במידע על רכישות קבוצתיות. גם Reddit, בקבוצה r/mechanicalkeyboards, הוא מקום טוב לעקוב אחרי מה שקורה בתחום. וכמובן, שווה לעקוב אחרי יוצרי תוכן בתחום ב-YouTube, כמו Kirin למשל, שמוציא וידיאו מדי שבוע או שבועיים עם סיכום ה-Group Buys האחרונים.
למוצרים שנקנו דרך Group Buys יש לעיתים Aftermarket פעיל, כלומר אנשים ישמחו לקנות מכם מקלדות או סטים של מקשים יד שנייה. לעיתים מוצרים אלו נמכרים במחירים גבוהים מהמחיר המקורי בגלל הביקוש והנדירות שלהם. אז אם פספסתם Group Buy מסוים, יכול להיות שתמצאו את המוצר לקנייה מיד שניה, אבל תצטרכו לשלם יותר.
מילה על הזמנות לישראל: בין אם קונים מקלדת In Stock או דרך Group Buy, אל תשכחו לבדוק קודם כל שיש בכלל משלוח לישראל, וקחו בחשבון עלויות נוספות של מיסים ומשלוח. בעמוד הזה ריכזתי עבורכם רשימה של חנויות ששולחות לישראל.
עבור רבים, מקלדות מכניות הן לא רק מוצר פונקציונלי אלא תחביב של ממש. מעבר לנוחות ההקלדה והמשוב התחושתי המספק, לחובבי התחום חשוב שהמקלדת גם תיראה טוב ובעיקר תישמע טוב. ניתן להשתמש במקלדת כפי שהיא מגיעה, אבל במקרים רבים חוויית ההקלדה עשויה להיות בסיסית ובעיקר צליל ההקלדה עשוי להישמע לא אידאלי – חלול, צורמני, מהדהד, או סתם לא כיפי. כדי לשפר את נוחות ההקלדה ואת הצליל יש מגוון רחב של שיפורים, או Mods (מלשון Modification) שניתן לעשות במקלדת כדי להפוך אותה למתאימה לטעם שלכם.
אל תיבהלו מהרשימה הארוכה – אתם לגמרי יכולים לבחור איזה מוד מתחשק לכם לבצע, או לדלג לגמרי על הפרק הזה. כדאי לדעת שמקלדות רבות היום, בעיקר כאלה שעולות 70-80 דולר ומעלה, כבר מגיעות עם רוב המודים מובנים מראש ואין ממש צורך בעבודה ידנית נוספת.
מודינג למארז
בין אם המארז עשוי מפלסטיק או ממתכת, אם הוא חלול מדי, צליל ההקשה פוגע בדפנות ובתחתית ועשוי לייצר צליל חזק ולעיתים גם לא נעים. הפיתרון לכך הוא הוספה של חומרים סופגי סאונד (Dampening) לתחתית המארז. ניתן להשתמש בכל חומר שתוכלו להעלות על הדעת, כאשר העובי והצפיפות שלו משפיעים על אופי הצליל שיתקבל. מקובל להשתמש בספוגים מסוג EVA, Polyfil או Poron, או בסיליקון. מקלדות רבות מגיעות כבר עם קיט של ספוגים שונים, אבל אפשר תמיד להתנסות בחומרים שונים, להפחית חלק מהספוגים או להוסיף אחרים עד שתגיעו לסאונד הרצוי.
Force Break Mod: שיפור פופולארי שמיועד למקלדות שהמארז שלהן עשוי מתכת. אם החלק העליון והתחתון נוגעים זה בזה ללא בידוד כלשהו, זה עלול לייצר צליל "פינג" מתכתי ולא נעים בעת ההקלדה. הפיתרון בעל השם המפוצץ הוא למעשה פשוט ביותר: מוסיפים כמה שכבות של סרט דביק מבודד (כמו איזולירבנד) בכמה נקודות בין חלקי המארז, שמייצרות את הבידוד המבוקש ומפחיתות משמעותית, ואף מבטלות לגמרי, את צליל הפינג.
מודינג לפלטה ול-PCB
כפי שציינו, החומר שממנו עשויה הפלטה משפיע על אופי הצליל ועל סגנון ההקלדה. אם המקלדת שלכם הגיעה עם פלטה קשה או רכה מדי וחשוב לכם לקבל אופי צליל שונה או גמישות מסוימת בהקלדה, הפיתרון הוא פשוט להחליף את הפלטה לאחרת שעשויה מחומר אחר. לא לכל מקלדת יש פלטות חלופיות מחומרים נוספים, כך שאם אתם מעוניינים בהחלפה כזו, חשוב לבדוק אם לדגם שאתם רוצים לרכוש אכן יש מגוון לרכישה.
PE Foam: בין הפלטה לבין ה-PCB, ברוב המקרים תגיע שכבה של ספוג מסוג כלשהו, שנועדה לשפר את האקוסטיקה. משתמשים רבים בוחרים לוותר עליה ולשים במקומה שכבה אחת או שתיים של ספוג מסוג PE – אותו ספוג לבן דקיק שלעיתים קרובות מוצרי חשמל חדשים ארוזים בו בתוך הקופסה, ושכמובן ניתן לרכוש אותו גם בנפרד. ה-PE ידוע בכך שהוא מייצר צליל "קרמי" אופייני ונחשק.
Tape Mod: שיפור פופולארי במיוחד, קל מאוד לביצוע ואפקטיבי ביותר. הרעיון הוא להדביק עד 3 שכבות של נייר דבק רחב על הצד התחתון של ה-PCB, כמובן תוך גזירה של האזורים שצריכים להישאר חשופים כמו החיבור של הכבל מהלוח לחיבור ה-USB או לסוללה אם יש כזו. הפעולה הפשוטה הזו הופכת את צליל ההקלדה להרבה יותר ממוקד ועמוק, ומומלץ מאוד לא לוותר עליו.
מודינג למייצבים
כפי שציינו, המייצבים הם האלמנט במקלדת שכמעט חובה לטפל בו, כיוון שכמעט תמיד הם מגיעים מהמפעל בצורה לא אופטימלית. מכיוון שיש להם חלקים נעים ומגע בין פלסטיק למתכת, וכן מגע בינם לבין הפלטה או הלוח עצמו, יש להם נטייה מעצבנת לקירקוש (Rattle) או לטיקטוק (ticking) שלא קל להיפטר מהם.
אם מדובר במקלדת זולה עם מייצבים לא איכותיים, ייתכן שתרצו להחליף אותם לגמרי בסט של מייצבים איכותיים ממותגים בולטים כמו Durock, C³ Equalz, TX, Owlabs ואחרים. אגב, גם אם תרכשו מייצבים חדשים, עדיין חשוב לבצע בהם לפחות פעולה אחת של מודינג כדי לוודא שהם יישמעו במיטבם.
סיכוך (Lubing): כדי למנוע חיכוך יבש וקולני בין הרכיבים, יש לשמן אותם עם חומר סיכה ייעודי שהוא שמנוני וסמיך מספיק כדי שלא יתאדה או יתבלה במהירות. יש שיטות שונות לשימון המייצבים, כאשר לרוב מברישים קלות את החלק הפנימי של קופסאות הפלסטיק, ומוסיפים שכבה נדיבה של גריז על שני קצוות רצועת המתכת, היכן שהיא נכנסת לקופסות עצמן. לשימון המייצבים נהוג להשתמש בגריז Krytox 250G0 וב-Dielectric Grease או חומרים דומים.
Holee Mod: למתקדמים קצת יותר שרוצים לצמצם למינימום את האפשרות לרשרושים. גוזרים רצועה דקה של פלסטר רפואי ומכניסים אותה באמצעות פינצטה לחלק הפנימי של המייצב, כדי לרפד אותו ולהוסיף עוד שכבה רכה יחסית בין הפלסטיק למתכת. שיטה זו נחשבת יעילה מאוד, אבל יש הטוענים שלטווח ארוך הפלסטר מתבלה ויש להחליפו.
ריפוד המייצבים: מודינג פשוט יחסית שמיועד למייצבים מתברגים (screw in). מדביקים מעין מדבקות ייעודיות סביב החורים המיועדים להברגת המייצבים, כך שהמייצב עצמו לא נוגע ישירות בלוח אלא במדבקה וכך נוצר שיכוך נוסף שיכול לשפר את הסאונד.
גזירת רגלי ה-Stem או Clipping: בחלק מהמייצבים, בקצה האחורי של יחידת ה-Stem, זו שנוגעת בלוח או בפלטה בעת ההקלדה, יש מעין רגליים זעירות שבולטות החוצה ושעשויות לגרום לצליל נקישה לא רצוי. ברוב מהמייצבים החדשים כבר אין את הרגליות הללו והקצה של ה-stem שטוח, אבל אם יש – ניתן פשוט לגזור אותם בזהירות באמצעות מספריים.
מודינג לסוויצ'ים
מעבר לאפשרות הפשוטה להחליף את הסוויצ'ים במקלדת שלכם בסט אחר של סוויצ'ים עם אופי הקלדה וצליל שונים, ניתן וכדאי גם לשפר את הסוויצ'ים הקיימים. יש שתי שיטות עיקריות לכך, Lubing ו-Filming, ואם נתקלתם בביטוי L+F – לכך הכוונה.
שימון (Lubing): פעולה מייגעת וממושכת, במיוחד אם במקלדת שלכם יש הרבה מקשים, אבל התוצאה שווה את זה. פותחים כל סוויץ' עם אביזר ייעודי, משמנים קלות את החלק התחתון הפנימי שלו, משמנים את ה-stem (שניהם עם Krytox 250G0 בדרך כלל) ואת הקפיצים עצמם ניתן לשמן ביחד באמצעות ערבוב נמרץ תוך שקית ניילון קטנה עם כמה טיפות של Krytox GPL 105. לאחר מכן מרכיבים את הסוויצ'ים בחזרה ומקבלים לא רק תנועה חלקה ונעדרת חיכוך וחספוס, אלא גם צליל עמוק ונעים יותר.
אם אין לכם סבלנות או את הציוד הדרוש לסיכוך הסוויצ'ים, תוכלו לרכוש סוויצ'ים שמגיעים מסוככים מהמפעל. יש היום סוויצ'ים שמגיעים עם סיכוך מצוין מהמפעל מחברות כמו BSUN ו-HMX, במחירים שווים לכל נפש.
הוספת פילם (Filming): רגע לפני שסוגרים בחזרה אל הסוויץ' המשומן, ניתן להוסיף מסגרת דקיקה של ספוג או חומר אחר בין החלק העליון והתחתון של הסוויץ', מה שמהדק את הסגירה, מונע תזוזה חופשית לא רצויה של ה-stem (שמכונה Wobbling) ומשפר עוד קצת את הצליל.
מוד Frankenswitch: כמו המפלצת של פרנקנשטיין, אבל בקטע טוב – לוקחים חלקים שונים מסוויצ'ים שונים ומייצרים מהם סוויץ' חדש. לחובבים מתקדמים עד מקצועיים שמכירים היטב את התכונות של הסוויצ'ים שלהם, ויודעים לתכנן סוויץ' חדש עם שילוב התכונות האהובות עליהם.
אביזרים נלווים ותוספות
חובבים רבים לא מסתפקים בסט המקשים שלהם, מוקפד ומעוצב ככל שיהיה, ומוסיפים מקשים שמכונים Artisan keycaps. אלו מקשים בעיצובים מיוחדים שלא מיועדים לשימוש אלא כתוספת אסתטית בלבד.
גם הכבל שמחבר את המקלדת חשוב, ואם אינכם מסתפקים בכבל USB לבן או שחור פשוט, תוכלו לשקול רכישה של כבל מסולסל (Coiled cable). כבלים כאלה עולים הרבה יותר מכבל רגיל והם מגיעים במגוון צבעים, גימורים וחומרים שונים.
מקלדת חוטית, אלחוטית וסוג החיבור
כמו מקלדות רגילות, גם מקלדות מכניות יכולות להיות חוטיות בלבד או אלחוטיות. מרבית המקלדות החוטיות מגיעות עם חיבור USB-C שאליו ניתן לחבר כבל באורך ועיצוב לבחירתכם, ורק מקלדות זולות במיוחד מגיעות כאשר הכבל כבר מחובר אליהן. מקלדות חוטיות הן בדרך כלל הבחירה הטבעית של גיימרים, שזקוקים לכל שבריר של יתרון על יריביהם למשחק ולכן לרוב מעדיפים שלא להשתמש בהתקנים אלחוטיים בגלל ההשהייה הקלה שעשויה להיות בין ההקשה על המקלדת לתגובה בפועל. חשוב לומר שמרבית המקלדות האלחוטיות יכולות גם להתחבר למחשב עם כבל כרגיל.
מקלדות אלחוטיות יכולות לתמוך בקישורית Bluetooth (חשוב לבדוק שהמחשב שלכם תומך בכך) או בחיבור אלחוטי מסוג 2.4Ghz, ובמקרה כזה מצורף דונגל ייעודי לערכה; חלק מהמקלדות תומכות בשני ההתקנים הללו גם יחד. אפרופו דונגל, חלק מהמקלדות כוללות בתוכן תא מיוחד לאחסון הדונגל כשאינו בשימוש (לדונגלים האלה יש נטייה מעצבנת להיאבד).
חיווט פנימי
בתהליך הבנייה של מקלדת Custom, מגיע השלב שבו אתם צריכים לחבר את ה-PCB ל-Daughter-Board (החלק שעליו נמצא חיבור ה-USB-C של המקלדת), ובמקלדות אלחוטיות – גם לסוללה או לצמד הסוללות שבתוך המקלדת. החיבור הזה יכול להיות באמצעות כבלי JST או באמצעות כבלי Ribbon דקיקים, והרשו לי לומר שזה לא תענוג גדול לחבר אותם ולהקפיד שלא למשוך אותם בטעות כשמחברים את כל חלקי המקלדת יחד. חלק מהמקלדות החדשות היום מגיע עם חיבורים מגנטיים על ה-PCB ועל המכסה התחתון של המארז, כך שאין צורך יותר בחיווט פנימי – פשוט מניחים את הלוח על המארז והמגע מייצר חיבור מיידי. אם אתם מתכוונים לשנות את קונפיגורציית המקלדת לעיתים תכופות כדי לשנות את הסאונד או התחושה עם רכיבים שונים, כדאי לשקול מקלדת שתוכמכת בחיבור פנימי מגנטי כזה.
התאמה לגיימינג
אם אתם גיימרים או מקלידים במהירות גבוהה, כדאי לכם לשקול מקלדת HE, או Hall Effect, שעליה פירטנו בסעיף שעוסק בסוויצ'ים. אם אתם מעדיפים את הסוויצ'ים הקלאסיים, וודאו שהמקלדת תומכת ב-NKRO או N-Key Rollover; זה אומר שהמקלדת מסוגלת לרשום את הקלט מכל מקש בנפרד כך שגם אם תקישו על כל המקשים במקלדת בו-זמנית – כולם ייקלטו ללא הפרעות ביניהם. אם יש מגבלה של כמות מקשים שיכולים להיקלט בבת אחת, זה יבוא לידי ביטוי במספר במקום האות N. לדוגמה, 6KRO משמעו שהמקלדת מסוגלת לקלוט עד 6 מקשים בו-זמנית. נתון נוסף שתמצאו במקלדות ייעודיות לגיימרים הוא Polling rate, שהוא המדד של מספר הפעמים בשנייה שהמקלדת שולחת מידע למערכת ההפעלה של המחשב . הנתון נמדד בהרץ, כלומר נתון של 1000Hz משמעו שהמקלדת מתעדכנת מול המחשב אלף פעמים בשנייה, מה שגם כן אמור לתת לכם יתרון מסוים בזמן התגובה. עם זאת, לא כדאי לתת לנתון הזה חשיבות רבה מדי משום שברוב מוחלט של המקרים זמן התגובה של כל מקלדת סטנדרטית מהיר די והותר עבור כל משימה, כולל גיימינג.
RGB ותאורה היקפית
תאורת RGB היא כמובן סימן ההיכר המזוהה ביותר של מקלדות גיימרים, אבל היא קיימת גם במקלדות מכניות רגילות רבות. ברוב המקרים המקלדת תתמוך בתאורה ייחודית לכל מקש (Per-key light), ובחלק מהמקרים יש תאורה היקפית או בתחתית המקלדת כך שהתאורה היא על שולחן העבודה (Underglow). כבר ציינו את החשיבות של כיוון ה-PCB לגבי תאורת המקשים; נציין עוד שהמקלדות השונות נבדלות ביניהן במספר הצבעים הנתמכים, סוגי האפקטים ובעיקר עוצמת התאורה, ואם זה חשוב לכם, כדאי לברר טרם הרכישה על מאפייני התאורה במקלדת המבוקשת.
וכפי שציינו בפרק העוסק במקשים, כדי למקסם את אפקטי התאורה תוכלו לבחור במקשי פודינג או במקשי Shine-Through, שמאפשרים לכמה שיותר אור לעבור דרכם.
תוכנת שליטה והגדרות
מרבית המקלדות המכניות מאפשרות שליטה, הגדרות התאורה, מיפוי מחדש של מקשים ופקודות מקרו באמצעות תוכנה תומכת. ברוב המקרים מדובר בתוכנה של היצרנית עצמה, וברוב המקרים זו תוכנה לא מאוד מתקדמת. הסטנדרט העליון בתעשייה הוא תוכנות השליטה VIAL/VIA ו-QMK שנחשבות לטובות ביותר מבחינת נוחות השימוש בהן והגמישות שהן מאפשרות בהגדרות מיוחדות כמו מאקרו, הקצאת מקשים ופקודות שונות, שליטה על התאורה וכדומה. מקלדות שנתמכות על ידי התוכנות הללו לרוב יפרסמו זאת באופן בולט.
מלבד המארז, המקשים (Keycaps) הם החלק הויזואלי ביותר במקלדת והאחראים במידה הרבה ביותר לעיצוב הסופי שלה. גם אם בחרתם במקלדת שאינה תומכת בהחלפה קלה של הסוויצ'ים (Hotswap), בכל מקרה את המקשים עצמם תוכלו לפרק בקלות ולהרכיב סט אחר של מקשים במקומם אם תבחרו בכך.
ABS או PBT?
מקשים למקלדות מכניות עשויים ברוב המקרים משני סוגים שונים של פלסטיק: ABS או PBT. מקשי ABS נחשבים בעיני רבים לאיכותיים יותר מבחינת הצליל שהם מסייעים למקלדת להפיק, והחברה המובילה בתחום, GMK, מייצרת רק מקשי ABS. בנוסף, תהליך הייצור של הטבעה כפולה (double shot) שנועדה להטביע את האות או הספרה שעל המקש כשכבה נוספת בצבע אחר, נחשבת לקלה יותר לייצור באמצעות ABS. עם זאת, למקשי ABS יש חיסרון די משמעותי – הם נוטים להישחק ולהתבלות עם הזמן ולפתח "הברקה", מעין שכבה שמנונית ומבריקה בחלק העליון של המקש.
מקשי PBT מתאפיינים במרקם "יבש" ומעט מחוספס בהשוואה ל-ABS, מה שמעניק יציבות לאצבע, והוא לא נוטה להברקה עם הזמן אלא בדרך כלל שומר על הטקסטורה המקורית שלו לאורך זמן. כיום חברות רבות יודעות לייצר מקשי PBT עם תהליך הטבעה כפולה ולכן אין בעיה למצוא מגוון גוונים וצבעים של המקשים עצמם ושל האותיות מעליהן, גם במקשי PBT. מרבית המקשים הזולים מיוצרים מ-PBT וחלקם נחשבים ללא איכותיים במיוחד, אבל בהחלט קיימים בשוק מקשים איכותיים מאוד (וגם יקרים) שלא נופלים בפרופיל הצליל שהם מייצרים ממקשי ABS. מעבר לשני סוגי הפלסטיק הללו, יש אי-אלו סטים של מקשים שעשויים מחומרים כמו קרמיקה, גומי, עץ ואפילו מתכת, אבל הם נדירים מאוד וככל הנראה לא מספקים איכות שימוש וסאונד מוצלחים במיוחד.
בבחירת מקשים כדאי לשים לב לעובי שלהם; מקשים דקים מדי יפיקו צליל חלול וגבוה יותר לעומת מקשים עבים. עובי של 1.5 מ"מ נחשב לטוב. אם בחרתם במקשים בעובי 1.7 מ"מ, דעו שהסאונד יהיה עמוק ועבה יותר (thocky) וגם שחלק מהסוויצ'ים עלולים שלא להתאים להם, ולכן כדאי לבדוק לפני הרכישה שהסוויצ'ים שלכם מסוגלים להתחבר למקשים עבים כאלה.
פרופיל, סימון ועיצוב
ישנם כמה וכמה צורות שונות של מקשים, שנבדלות ביניהן בגובה המקש, הבדלי הגובה בין המקשים בשורות השונות, מידת הקיעור או הקימור של החלק העליון של המקשים והצורה הכללית. הפרופילים המוכרים היותר הם OEM ו-Cherry שדומה לו אבל המקשים בו נמוכים יותר. פרופילים נוספים הם XDA (שבו כל המקשים באותו גובה), SA, MDA, DSA, MT3 ועוד. הפרופילים השונים נבדלים בעיקר בנוחות ההקלדה עליהם וכמובן מדובר בעניין אינדיווידואלי, אך יש להם גם השפעה מסוימת על הצליל. פרופיל Cherry נחשב לפופולארי ביותר, בפער ניכר מכל השאר.
בנוגע לסימון התווים, האותיות והספרות על המקשים (המכונים בשפה המקצועית Legends), השיטה העדיפה היא Double shot שהזכרנו לעיל, שבה תחילה מוטבע המקש ללא החלק של האות, ולאחר מכן מוטבע הפלסטיק בצבע שונה רק בחלק של האות. השיטה הזו מבטיחה חדות גבוהה במיוחד של הטקסט על גבי המקש. אגב, במקלדות שבהן יש יותר משפה אחת אתם כנראה תתקלו במונח Triple Shot, ושוב הכוונה היא שכל חלק מוטבע בנפרד עם פלסטיק בצבע שונה.
שיטה פשוטה וזולה יותר היא סובלימציה של צבע (Dye sub), שבה הצבע מועבר מדיו מוצק למצב גזי בעזרת חום ולחץ, ואז הוא נספג לתוך הפלסטיק של המקשים כך הצבע הופך לחלק בלתי נפרד מהחומר, ולא רק יושב על פני השטח. גם בשיטה זו ניתן להגיע לאיכות טובה, אם כי לרוב האות המודפסת פחות חדה מאשר בשיטת ההטבעה הכפולה.
אם תאורה אחורית חשובה לכם, אולי תבחרו במקשים שבהם הסימון כלל לא מוטבע עליהם אלא חרוט בהם ומכוסה בשכבה שקופה, כך שהאור יכול לעבור דרך החריטה. מקשים כאלה מכונים Shine-through, והם אופייניים בעיקר למקלדות גיימינג. סוג נוסף הוא מקשי פודינג (אל תשאלו אותנו מאיפה השם), שבהם לא רק חריטת האות מאירה אלא כל החצי התחתון של המקש עשוי מחומר חצי-שקוף כך שתאורת המקש בולטת הרבה יותר. מקשים אלו הם אמנם חגיגה לעיניים מבחינת אפקט התאורה, אבל נחשבים נחותים מבחינת איכות החומר והצליל שהם מפיקים.
כאן המקום להזכיר שמעבר להטבעת ה-Legends האוניברסליים של האותיות והספרות והתווים השונים, סטים רבים כוללים מקשים נוספים עם איורים או אייקונים ייחודיים, שאותם ניתן להרכיב במקום המקשים עם הסימון הרגיל. מקשים אלה מכונים Novelties והם מוסיפים אופי אישי ועיצובי למקלדת למי שבוחר בכך. במקרים רבים היצרנים מוכרים את סט המקשים הבסיסי בנפרד ואת סט המקשים הייחודיים בנפרד.
הלוח המודפס, או בשמו המוכר PCB (כלומר Printed circuit board) הוא בעצם לוח-האם של המקלדת, והיכן שכל הפעילות האלקטרונית והתוכנה נמצאות. על הלוח ממוקמות התושבות עבור הסוויצ'ים, החיבור לכניסת ה-USB, התקשורת האלחוטית (אם מדובר במקלדת אלחוטית) וגם, במקלדות תומכות, תאורת ה-RGB.
הבחירה העיקרית שלכם היא האם לבחור מקלדת שמגיעה עם לוח שתומך בהחלפה חמה של סוויצ'ים – Hotswap – או לבחור במקלדת שבה הלוח אינו תומך בכך, ואז נדרש ציוד וידע מסוים בהלחמה כדי להלחים את הסוויצ'ים ללוח. אני ממליץ שוב בחום לבחור באופציה הראשונה, כדי לאפשר לכם גמישות עתידית ולאפשר החלפה של הסווצ'ים אם תבחרו בכך בהמשך.
צפון או דרום?
החלטה נוספת שתצטרכו לקחת, אם כי קצת פחות גורלית, נוגעת לכיוון של הלוח. ה-PCB יכול להגיע כאשר התושבות (sockets) של הסוויצ'ים מופנות לכיוון צפון, כלומר למעלה ורחוק מהמשתמש, או לכיוון דרום – לכיוון המשתמש. למה זה משנה? משתי סיבות. האחת היא שכאשר החלק הקדמי של הסוויץ' פונה צפונה, זה אומר שהמקש שמעליו מורכב על הצד "הלא נכון". בחלק גדול מסוגי המקשים אין עם זה בעיה והמקשים עובדים באופן תקין לגמרי, אבל בחלק מהמקשים בפרופיל Cherry, שזה גם הפרופיל הפופולארי והנפוץ ביותר, עלולה להיות הפרעה פיזית כאשר לוחצים על המקש, שבאה לידי ביטוי בצליל נקישה שלא אמור להיות שם. אם המקלדת היא Pre-Built היא כבר מגיעה עם סט מקשים תואם ואתם יכולים להיות רגועים שאין הפרעות בינם לבין כיוון הסוויצ'ים, אבל אם תחליטו להחליף את המקשים, קחו בחשבון שעלולה להיות הפרעה.
סיבה נוספת ליתרון של PCB שמופנה לכיוון דרום היא שאם יש בלוח תאורת LED לכל מקש, הנוריות ממוקמות קרוב יותר למשתמש ולכן התאורה קצת בולטת יותר מאשר ב-PCB שמופנה צפונה.
לאחרונה רוב גדול של המקלדות, כולל הזולות שבהן, מגיעות עם לוח בכיוון דרום, ואין ממש סיבה להתפשר על כך יותר.
עובי הלוח וגמישות
הלוחות המודפסים יכולים להגיע בעובי של 1.6 מ"מ או בעובי של 1.2 מ"מ. לוח דק יותר מספק גמישות להקלדה, אבל כשבוחרים במקלדת עם לוח דק מהרגיל, חשוב לבדוק שגם המייצבים עבורו תואמים לעובי.
בחלק ממקלדות ה-PCB מגיע עם Flex Cuts, כלומר יש בו חריצים, בדרך כלל לרוחב, שמעניקים לו גמישות נוספת ומסייעים להגיע לתחושת הקלדה גמישה וקופצנית יותר מלוחות רגילים. חשוב לדעת שהחריצים הללו אמנם מסייעים בנושא הגמישות אבל עלולים לשנות את פרופיל הסאונד של המקלדת, שכן גלי הקול עוברים דרכם כלפי מטה. אם אתם מתכוונים לבנות את המקלדת עם ספוג לשיכוך הסאונד בפנים זה לא מאוד משנה, אבל אם תכננתם לבנות מקלדת "קלאקית" ללא ספוג, דעו שהחריצים הללו ככל הנראה יפגמו בצליל ויגרמו לו להישמע דק וקטן יותר.
הפלטה
ברוב מוחלט של המקלדות המכניות, מעל ה-PCB ישנה יחידה המכונה פלטה (plate), שהיא למעשה משטח בצורה התואמת ל-PCB ולמארז עצמו עם חורים לסוויצ'ים ולמייצבים. תפקידה של הפלטה היא לספק יציבות לסוויצ'ים, לוודא שהם מאובטחים היטב במקום ולמנוע תזוזה שלהם.
כמו כל אלמנט אחר במקלדת, גם הפלטה משפיעה על אופי הצליל של המקלדת, כמו גם על הקשיחות או הגמישות בהקלדה. ההבדל העיקרי הוא בחומר שממנו עשויה הפלטה. החומרים הנפוצים לפלטות הם אלומיניום – חומר זול לייצור וחזק, שמעניק תחושה קשיחה יחסית וצליל ניטארלי עם נטייה לתדר מעט גבוה; פוליקרבונט (PC) או Polypropylene (PP) שמספקים גמישות וסאונד מעט עמוק יותר, FR4 שהוא סוג של פלסטיק קשיח שממנו גם עשוי בדרך כלל ה-PCB ונחשב לאמצע הדרך מבחינת סאונד וגמישות, או מתכות כמו נחושת (Brass), שגם היא נוקשה אבל מייצרת צליל מעט עמוק וחזק יותר מאלומיניום, וסיבי פחמן (Carbon fiber) שמספק צליל רם אופייני בתדר גבוה.
כאמור, ברוב המקרים המקלדת תגיע עם פלטה אחת (כיום החומר הנפוץ בדגמים זולים הוא PC), פלטות מחומרים אחרים בדרך כלל תצטרכו לקנות בנפרד. בדגמים יקרים יותר של מקלדות Custom מצורפות לערכה מספר פלטות מחומרים שונים, מה שמאפשר למשתמש לבחור את החומר המועדף עליו.
Plateless
חובבים מתקדמים עשויים לבחור לבנות את המקלדת ללא פלטה בכלל – רק סוויצ'ים על הלוח. זו נחשבת לבנייה מאתגרת יחסית כיוון שבהיעדר מסגרת תמיכה, הסוויצ'ים עלולים לצאת מהתושבות שלהם, ולכן במקרים רבים בוחרים בלוח מודפס שדורש הלחמה, ללא תושבות Hot-swap. מקלדת ללא פלטה יכולה לספק סאונד מאוד ספציפי וחווית הקלדה רכה וגמישה במיוחד, אבל כאמור זה למתקדמים.
למקשים בגודל הרגיל במקלדת, מספיק הסוויץ' שמתחת למקש כדי להפעיל את המנגנון, אך למקשים הארוכים יותר – כמו הרווח, אנטר, Backspace או מקשי ה-Shift נדרשת תמיכה נוספת משני צידי המקש כדי שהוא לא יתנדנד. לשם כך נמצאים המייצבים (Stabilizers או satbs בסלנג של החובבים). המייצבים יכולים להיות מורכבים בחיבור עם קליפסים לפלטה שמעל הלוח המודפס (Plate mount), תצורה שנחשבת לפחות איכותית, או להיות מחוברים ישירות ללוח המודפס עם ברגים (Screw-in) או קליפסים (Clip-in), שיטה שנחשבת למאובטחת ויציבה יותר. בדרך כלל, מקלדות זולות תומכות רק במייצבים שמתחברים לפלטה עם קליפסים, ומקלדות יקרות יותר תומכות גם במייצבים מתברגים, אבל יש מקלדות שתומכות בשתי השיטות גם יחד.
המייצב בנוי משתי יחידות שכוללות Stem באותו סגנון MX כמו זה של הסוויצ'ים, שממוקם בתוך יחידת בית (Housing) ואמור להתנועע בתוכה בחופשיות. בין שתי היחידות מחבר וו דק ממתכת (Wire). יש שלושה גדלים סטנדרטיים למייצבים שהם בעצם האורך של וו המתכת; 6.5U או 7U שמיועד למקש הרווח (תלוי בפריסת המקלדת שלכם), ו-2U שמיועד למקשים הקטנים יותר.
המייצבים הם כאב הראש הגדול ביותר של חובבי המקלדות המכניות שצליל ההקלדה חשוב להם, משום שהמנגנון שלהם גורם לעיתים קרובות מאוד, למעשה כמעט תמיד, לרשרוש (rattle) שנובע מהמגע של המתכת בפלסטיק. לכן מרבית החובבים לא מסתפקים במייצבים שמגיעים עם המקלדת, במיוחד אם זו מקלדת זולה שבדרך כלל מגיעה עם מייצבים באיכות נמוכה, אלא מחליפים אותם בסט מייצבים איכותי יותר שנרכש בנפרד. גם למייצבים יש שורה של שיפורים שניתן לעשות כדי לוודא שהם יציבים ומאוזנים ולא רועשים, וגם בכך נדון בפרק המודינג בהמשך.
המותגים הנחשבים בתחום המייצבים היום בשוק הם Stabies, TX, Owlabs ו-C³ Equalz.
הגענו לחלק הקריטי והמעניין ביותר בבחירת מקלדת: הסוויצ'ים. בהנחה שבחרתם לרכוש מקלדת שתומכת ב-Hotswap, יש לכם מבחר ענק של אפשרויות לסוויצ'ים מסוגים שונים, והבחירה תכריע לא רק את סגנון ונוחות ההקלדה אלא גם את הסאונד.
מה זה סוויצ'ים ואיך הם בנויים
הסוויצ'ים הם יחידות עצמאיות קטנות שיושבות מתחת לכל מקש במקלדת, והם אחראים על סגירת המעגל החשמלי בלוח המודפס בעת הלחיצה ותרגומה לפקודה המבוקשת במחשב. להבדיל ממקלדות רגילות שבהן סגירת המעגל נעשית באמצעות ממברנה, הסוויצ'ים המכניים כוללים קפיץ אמיתי בתוכם והמנגנון הזה גם מעניק פידבק פיזי מאוד מספק וגם את צליל הקליק המובחן והממכר. באופן כללי, הסוויץ' בנוי מארבעה חלקים עיקריים: יחידת הבסיס (Bottom housing) שבתוכה ממוקם המנגנון המתכתי (leaf) שאחראי לסגירת המעגל, המכסה (top), הקפיץ (spring) וה-stem, מילה שקצת קשה לתרגם לעברית אבל מדובר ביחידה הקטנה שיושבת מעל הקפיץ ויורדת למטה בעת הלחיצה, ואליה גם המקש העליון מתחבר. את איכות, סגנון ואופי הסוויץ' קובעים מספר פרמטרים, כאשר העיקריים שבהם הם החומרים ממנו הוא בנוי (ניילון, POM, תרכובות פלסטיק שונות), מבנה ואורך הקפיץ, הסיכוך (Lube) שיש או אין למנגנון הפנימי, עד כמה יחידת ה-stem יציבה ולא מתנדנדת ועוד.
סוג נוסף ופחות פופולארי הוא סוויץ' אופטי, שהמבנה שלו דומה לסוויץ' מכני רגיל אך מנגנון ה"עלה" המתכתי שבתוך הסוויץ' מוחלף בחיישן אור, כך שסגירת המעגל מתבצעת לא בעת מגע בין המתכות אלא בעת חסימה של האור. סוויצ'ים אופטיים הם המהירים ביותר שיש ולכן מתאימים במיוחד לגיימינג, אבל הם נחשבים לפחות כיפיים לשימוש ויש מבחר קטן מאוד של סוויצ'ים כאלה בשוק.
ולבסוף נזכיר את הסוויצ'ים שמותאמים למקלדות HE, או Hall effect. בסוויצ'ים האלה סגירת המעגל נעשית לא במגע פיזי אלא בקרבה של מגנט קטן שנמצא על ה-stem ללוח המודפס. רמת הקרבה משפיעה על הזרם החשמלי שמועבר, וכך אפשר לשלוט באופן מדויק מתי בדיוק אתם רוצים שתירשם הלחיצה בפועל. לגיימרים מקלדות HE מאפשרות מהירות תגובה יוצאת דופן, אבל זה בא על חשבון התחושה והסאונד, ולכן אם מהירות תגובה גבוהה במיוחד לא חשובה לכם, כנראה שאתם לא צריכים מקלדת HE.
לינאריים או טקטיליים?
ישנם שלושה סוגים עיקריים של סוויצ'ים: לינאריים, טקטיליים וקליקיים. סוויצ'ים לינאריים, כשמם כן הם, מייצרים תנועה אחידה מרגע הלחיצה ועל המגע בתחתית; זאת לעומת סוויצ'ים טקטיליים שבעת הלחיצה עליהם מרגישים מעין בליטה קטנה בדרך למטה – תחושה מאוד מספקת של משוב למי שאוהב את זה. מקשים קליקיים, שגם להם יש את אותה בליטה טקטילית, רועשים הרבה יותר מהמקשים האחרים ומייצרים קליק חזק ובתדר גבוה בעת הלחיצה. למקשים הלינאריים והטקטיליים יש גם גרסאות silent, שנועדו לספק משוב חרישי במיוחד ולכן הן מתאימות למי שרוצה להשתמש במקלדת מכנית בחלל עבודה משותף, או במשרד הביתי מבלי להפריע למנוחת דרי הבית.
מעבר לסגנון של המנגנון, כל סוויץ' מתאפיין בעוצמת הלחיצה הנדרשת כדי לייצר את סגירת המעגל (actuation force או operating force), שנמדדת בגרם, וכן המרחק שעובר מתחילת הלחיצה ועד רגע סגירת המעגל (לרוב סביב 2 מ"מ או 1.2 מ"מ לסוויצ'ים מהירים במיוחד), והמרחק עד שמגיעים לתחתית בסיום הלחיצה – שני הנתונים הללו מצוינים במ"מ. סוויצ'ים קלים ומהירים נעים סביב עוצמת לחיצה של 35 גרם (והם מתאימים במיוחד לגיימינג), סוויצ'ים סטנדרטיים להקלדה ושימושים רגילים הם סביב 45-68 גרם ויש גם סוויצ'ים "כבדים" שדורשים לחיצה חזקה יותר, סביב 80 גרם ואף יותר.
סוגים, מותגים וחיבורים
יש שני סטנדרטים עיקריים בשוק למבנה הפיזי של סוויצ'ים: MX ו-Kailh, כאשר שניהם מתאימים לכל סוגי המקלדות אבל מנגנון הפתיחה שלהם מעט שונה. המותגים הבולטים בתחום הסוויצ'ים הם Gateron, Kailh, Durock, JWK, KTT, Tecsee, HMX, BSUN ועוד, והם משווקים בדרך כלל תחת שמות שמתייחסים לצבע שלהם, או לאלמנטים מוכרים שמזכירים את הצבעים, למשל Tangerines לסוויצ'ים בצבע כתום וירוק או North Pole לסוויצ'ים שקופים שמזכירים קרח. הצבעים הקלאסיים הם אדום (לינאריים), חום (טקטיליים) וכחול (קליקיים), אבל מכאן השמים הם הגבול.
החיבור של הסוויץ' ל-PCB (הלוח המודפס) מתבצע באמצעות שני פינים קטנים ממתכת בתחתית הסוויץ', ועוד כמה פינים מפלסטיק לחיזוק היציבות. יש סוויצ'ים עם 3 או 5 פינים בסך הכל, וחשוב מאוד לבדוק לפני הרכישה של סוויצ'ים שמספר הפינים תואם למה שהלוח במקלדת מסוגל לקלוט. בקצה השני, רוב הסוויצ'ים מגיעים עם stem בסגנון MX הסטנדרטי שנראה כמו פלוס בולט קטן שמתחבר למקש שמעליו. חלק מהסוויצ'ים מגיעים עם מבנה שנקרא Box שכולל מעין מסגרת מרובעת סביב ראש ה-stem, שנועד להגן עליו מפני חדירת מים ואבק. אל דאגה – מקשי המקלדת שלכם מתאימים גם למבנה זה ללא בעיה.
אם תאורת RGB חשובה לכם, חפשו סוויצ'ים שקופים או לבנים (כיוון שצבע הסוויץ' משפיע על התאורה העוברת דרכו), וכן כדאי למצוא סוויצ'ים עם דיפיוזר שמפזר את התאורה טוב יותר, כמו שיש למשל בסוויצ'ים הפופולאריים WS Morandi.
אז איזה סוויצ'ים מתאימים לי?
עבור מרבית חובבי התחום, הגביע הקדוש הוא למצוא את הסוויצ'ים שמספקים את התנועה החלקה ביותר, עם כמה שפחות "חספוס" בתחושה ובצליל, ואת אופי הצליל המבוקש – עמוק, גבוה או שקט. איזה סוויצ'ים מתאימים לכם? קשה לומר, אבל כדאי מאוד להתנסות לפחות בשני הסוגים הפופולריים ביותר – טקטיליים ולינאריים, ואפילו לרכוש ערכת התנסות של סוויצ'ים שונים. כדאי גם לבקר בעמוד הפלייליסט, שם אני מעדכן סרטוני יוטיוב עם מבחני סאונד של מקלדות וסוויצ'ים חדשים, כדי לקבל מושג איזה פרופיל סאונד מדבר אליכם.
רגע לפני שממשיכים למייצבים, מילה על סיכוך (ניגע בכך בהרחבה בפרק ייעודי בהמשך). כדי שהסוויצ'ים יישמעו וירגישו חלקים וללא צרימות, חספוס או רעש מעצבן, כדאי מאוד שהמנגנון הפנימי שלהם יהיה מסוכך בגריז ייעודי. אם אין לכם רצון או כוח לסכך את הסווצ'ים בעצמכם, מומלץ לחפש סוויצ'ים שמגיעים מסוככים מראש (Pre-lubed) מהמפעל. בעבר סוויצ'ים כאלה היו יקרים ונדירים, אבל כיום יש חברות שמציעות סוויצ'ים זולים למדי שמגיעים מסוככים ברמה גבוהה מאוד, כך שבמידה רבה כבר אין סיבה אמיתית להתעסק בסיכוך סוויצ'ים. המותגים BSUN ו-HMX ידועים במיוחד בטכניקת הסיכוך המעולה שלהם.
פרופיל המקלדת
ישנם שני פרופילים עיקריים: מקלדות רגילות ומקלדות low-profile, כלומר כאלו שבהן הסוויצ'ים, המקשים וגוף המקלדת עצמו נמוכים עד כמה שניתן.
מקלדות בפרופיל נמוך יכולות לספק חווית הקלדה טובה ואפילו סאונד לא רע בכלל, אבל יש להן מגבלות: מגוון הסוויצ'ים בפרופיל נמוך שמתאימים למקלדות הללו מצומצם מאוד, וכך גם מגוון המקשים. המקשים למקלדות הללו אגב הם תמיד בפרופיל שטוח, בעוד שבמקלדות בגובה רגיל יש מקשים בגבהים שונים ובשיפוע מסוים בין השורות כדי לשפר את נוחות ההקלדה (עוד על כך בפרק המורחב על המקשים).
אם אתם צריכים מקלדת קטנה וניידת עד כמה שניתן, או שאתם ממש אוהבים את האסתטיקה של מקלדות בפרופיל נמוך, זו כנראה הבחירה הנכונה לכם. למרבית המשתמשים האחרים עדיף כנראה לבחור במקלדת בפרופיל רגיל.
חומר המארז (Case)
המארז של מקלדות מכניות מגיע במגוון תצורות וחומרים. במרבית המקלדות הזולות המארז עשוי מ-ABS או סוג אחר של פלסטיק, בגימור אטום או חצי שקוף. בדגמים זולים אחרים המארז עשוי אקריל, חומר פלסטי נוסף שמאפשר שקיפות מסוימת ופיזור אור טוב יותר לתאורת RGB. מקלדות יקרות יותר מגיעות בדרך כלל עם מארז אלומיניום או מתכת אחרת, כאשר לעיתים קרובות יש במארז גם משקולת שמוסיפה אלמנט עיצובי, משפרת את פרופיל הסאונד ומשפרת את היציבות של המקלדת על השולחן.
האם מקלדת מתכתית בהכרח טובה יותר ממקלדת מפלסטיק? בדרך כלל כן, אבל לא תמיד. בגדול, מקלדות איכותיות מאלומיניום מאפשרות אקוסטיקה מדויקת ואיכותית יותר, שמפיקה צליל טוב יותר מפלסטיק. מצד שני, מקלדות איכותיות מ-ABS יכולות לספק צליל נהדר, ומקלדות מתכת זולות יכולות להישמע רע. צריך לקחת בחשבון גם את אמצעי שיכוך הסאונד הרבים שמגיעים כמעט בכל מקלדת, ושיכולים לשנות לגמרי את התמונה. באופן כללי, לרוב קל יותר בדרך כלל להגיע לצליל הקלדה עמוק (Thock) עם מקלדות פלסטיק, בעוד שמקלדות מתכת מצטיינות יותר בסאונד "קלאק" בתדר גבוה יותר – אם כי כאמור זה רק כלל אצבע וכל מקרה לגופו.
סגנון התושבת (mount) וגמישות משטח ההקלדה
הלוח המודפס, הפלטה שמעליו והמקשים יושבים כולם בתוך המארז, כמובן, אבל יש שיטות שונות לדרך שבה הם מחוברים למארז המקלדת: Top mount או Tray mount הן שיטות שהיו נפוצות מאוד בעבר במקלדות הסטנדרטיות, כאשר הלוח והפלטה מחוברים בברגים לחלק התחתון של המארז או לחלקו העליון. סגנונות התושבות הללו מעניקות חווית הקלדה קשיחה יחסית ואין גמישות כלשהי של הלוח. תושבת Tray נחשבת לרוב לנחותה גם בתחושה וגם בצליל, בעוד שתושבות Top עשו קאמבק בשנים האחרונות והן נחשבות לכאלה שמפיקות צליל עשיר יותר.
אם אתם מעדיפים שהמשטח שתחת המקשים יהיה גמיש ורך קצת יותר, סגנון Gasket mount אמור להעניק את התחושה הזו בזכות חומרי איטום רכים יחסית כמו ספוג מיוחד (poron) או סיליקון, שמבודדים את השוליים של הלוח והפלטה מחלקי הפלסטיק או המתכת של המארז. עם זאת, חברות רבות משתמשות ב-gasket mount כמונח שיווקי שהוא אולי נכון טכנית, אך מסיבות שונות המנגנון הזה לא מייצר תחושה גמישה יותר, אם בגלל שימוש באטמים קשיחים מדי, או בגלל שאין מספיק מקום פיזי בתחתית המארז כדי לאפשר תנועה מסוימת של הלוח כלפי מטה. אם חשובה לכם הגמישות, כדאי מאוד לצפות בסקירות על הדגם הספציפי שמעניין אתכם ולבדוק האם התושבת אכן מספקת את הגמישות שאתם מחפשים. שיטה דומה נוספת שהיתה די פופולארית בעבר וקצת איבדה מגדולתה היא O-ring mount, שבה משתמשים בטבעות גומי או סיליקון כדי לרכך את המגע בין החלקים השונים של המקלדת – כמו בין הפלטה ללוח המודפס (PCB) או בין המארז ללוח. זה יוצר תחושת הקלדה גמישה ושקטה יותר שמזכירה את שיטת ה-Gasket אך עם פרופיל צליל שונה מעט.
מקלדות שונות מגיעות עם סוגי תושבות נוספים וקצת פחות נפוצים, כמו תושבת סנדוויץ' שבה הלוח או הפלטה יושבים בין שני חלקי המארז, העליון והתחתון; תושבת leaf spring שבה הלוח יושב על מעין זרועות מתכת שמעניקות תנועה ורכות להקלדה, ואפילו תושבות שמובססות על קפיצים אמיתיים מתחת למשטח.
זווית ההקלדה ורגליות
מקלדות זולות ובנויות מראש מגיעות כמעט תמיד עם רגליות מתכווננות – לפעמים עם רגליות דו-שלביות שמאפשרות שתי זוויות הקלדה שונות; במקלדות יקרות יותר בדרך כלל אין רגליות כאלה, כך שהזווית שבה המקלדת בנויה זו הזווית היחידה שבה ניתן להקליד. הזווית בדרך כלל נעה בין 5 ל-11 מעלות, וכדאי לבדוק מה הזווית שנוחה לכם.
מיקום חיבור ה-USB
עניין אסתטי קטן שחשוב לחלק מהמשתמשים הוא היכן ממוקם חיבור ה-USB-C. המיקום האידיאלי הוא לרוב במרכז הצד האחורי של המקלדת, בזכות הסימטריה כמובן, אבל במקלדות רבות החיבור מוזח ימינה או שמאלה. בחלק מהדגמים חיבור ה-USB שקוע בתוך מגרעת באחורי המקלדת, וזה עלול למנוע מכם מלהתשמש בכבלים מסוימים אם הם המחבר שלהם עבה מדי עבור המגרעת. במקלדות אחרות יש בתחתית מעין מסילות שמאפשרות להכניס לתוכן את הכבל וכך להוציא אותו החוצה מצד ימין או שמאל, בהתאמה לשולחן העבודה שלכם.
מקלדות רגילות (כלומר לא מכניות) מגיעות ברוב המקרים בתצורה אחת: לוח מקשים מרכזי שכולל את האותיות, הספרות ומקשי הפונקציות המרכזיים כמו השיפט והאנטר; שורת מקשי פונקציה (F keys) למעלה, מקבץ מקשי חצים ומקשי ניווט שונים (Pages, home, end) ועוד יותר מימין – ה-Number pad, לוח הספרות שמסודר כמו מחשבון.
בעולם המקלדות המכניות, הפריסה השגרתית הזו מכונה 1800 או 100%, והיא ממש לא היחידה. יש פריסות רבות ושונות של מקלדות בגדלים שונים, ונהוג לזהות אותן או באחוזים או לפי מספר המקשים. בפריסות הללו מוותרים על חלק מהמקשים שיש בפריסה המלאה על מנת לשמור על מראה מינימלי ונקי יותר ובעיקר כדי לפנות מקום יקר על שולחן העבודה.
מלבד פריסת 100% הרגילה, שאותה תוכלו למצוא בעיקר במקלדות הגיימינג הבנויות מראש של המותגים המוכרים, הפריסות הפופולאריות כיום הן 96% (כל מערך המקשים שיש ב-100% אבל עם פחות מרווחים ביניהם), 80% או TKL – כלומר Ten Key Less, שמשמיטה את לוח מקשי הספרות מימין; 75% שמוותרת על חלק ממקשי הפונקציה מעל מקשי החיצים, ומצופפת מעט את מקשי החיצים שמאלה לתוך פריסת האותיות; 65% שמשמיטה לגמרי את כל שורת מקשי ה-F למעלה; 60% שמוותרת גם על מקשי החיצים ויש אפילו פריסת 40% עם עוד פחות מקשים. בין לבין יש פריסות נוספות וקצת פחות מוכרות כמו 70% שנקראת לעיתים גם FRL-TKL, כלומר F-Row-Less TKL, שנראית כמו TKL רק ללא שורת מקשי ה-F.
פריסה נוספת וקצת פחות שגרתית נקראת Alice – זוהי פריסה שבה המקלדת מפוצלת במרכזה לשני חלקים שממוקמים באלכסונים זה לזה. הפריסה הזו אולי פחות אסתטית אבל היא נחשבת לארגונומית ונוחה יותר להקלדה (אם כי למי שלא רגיל לפריסה הזו נדרשת תקופת הסתגלות).
אם אתם לפני רכישת המקלדת המכנית הראשונה שלכם, ואתם לא משתמשים בפד הספרות באופן יומיומי, כדאי לשקול מקלדת TKL או 75%. אלו הפריסות הפופולאריות והידידותיות ביותר למתחילים (וגם למשתמשים מתקדמים), שכן הן משאירות מקום על שולחן העבודה כך שהעכבר יהיה קרוב יותר אליכם, מבלי להקריב הרבה בנוחות השימוש. כדאי לשאול את עצמכם האם ועד כמה אתם משתמשים במקשי ה-F ובמקשי הניווט שמעל החיצים. אם לא יותר מדי – כמו רובנו – אתם יכולים ללכת גם על פריסות קטנות יותר כמו 70% או 65%.
ANSI או ISO?
שתי הפריסות הנפוצות ביותר למקלדות שאתם כנראה מכירים. ההבדל הבולט והניכר ביותר לעין ביניהן הוא שבפריסת ANSI מקש האנטר רחב וממוקם בשורה אחת בלבד, בעוד שבפריסת ISO האנטר גבוה ותופס מקום בשתי שורות. בנוסף יש הבדלים נוספים כמו מיקום מקש הלוכסן ומקשים נוספים. פריסת ANSI נפוצה יותר בארה"ב וגם בישראל, בעוד שפריסת ISO נפוצה יותר באירופה.
מקלדות מורכבות מראש מגיעות בדרך כלל עם תמיכה בפריסה אחת בלבד, אבל אם תבחרו להרכיב את המקלדת בעצמכם וחשוב לכם להתנסות בשתי הפריסות, בדקו אם ה-PCB והפלטה מסוגלים לתמוך בפריסת ISO בנוסף ל-ANSI. בנוסף, חשוב לוודא שסט המקשים שאתם קונים כולל מקשים ייעודיים לפריסת ISO, כמו מקש האנטר הייחודי.
פריסות מיוחדות
בטח שמעתם את המונח QWERTY, שהוא גם רצף האותיות באנגלית משמאל לימין בשורה הראשונה במקלדת. הסידור הזה, שמקורו עוד בימי מכונות הכתיבה (ותאמינו או לא, נועד במקור להאט את קצב ההקלדה כדי למנוע התנגשות בין מנופי המתכת שבתוך מכונת הכתיבה) נשאר איתנו גם בעולם המקלדות המודרניות, אבל הוא לא היחיד. אתמקד כאן בשתי תצורות מיוחדות עיקריות, שיש להן קהל מעריצים קטן יחסית אבל נלהב, כולל בישראל:
מקלדות מפוצלות (Ergo Split): מקלדת שמחולקת פיזית לשני חלקים נפרדים, כך שאתם יכולים למקם את החלקים על השולחן בזווית ובמרחק שנוחים לכם. העיצוב הזה מאפשר לאנשים להקליד בצורה שמותאמת למבנה הגוף שלהם, מה שעוזר להפחית עומסים על המפרקים. מקלדות Ergo Split פופולריות בקרב מי שסובלים מכאבי פרקים או בעיות כמו Carpal Tunnel Syndrome, ואם תרצו לנסות אותן קחו בחשבון שנדרשת תקופת הסתגלות לא קצרה (אבל יש אומרים שהיא שווה את זה).
מקלדות אורתו-לינאריות: מקלדות שבהן המקשים מסודרים בקווים ישרים (לינאריים), בניגוד לסידור המסורתי והאלכסוני שקיים במקלדות רגילות. המטרה של העיצוב הזה היא לספק הקלדה נוחה ומהירה יותר ולהפחית תנועות ידיים מיותרות. גם כאן, למרות שהסידור הזה עקרונית הגיוני יותר מהמקלדות הסטנדרטיות שלנו, המעבר אליהן למי שרגיל למקלדות השגרתיות עשוי להיות קשה ודורש תרגול ארוך.
שווה להזכיר שגם במקלדות "סטנדרטיות" יותר, יש לעיתים פריסות קצת פחות שגרתיות, כמו תוספת של שורת מקשים במיקומים שונים, או מה שמכונה Southpaw – כלומר מקלדת שמותאמת לשמאליים שבה מקבץ מקשי הספרות (Num Pad) ממוקם משמאל במקום מימין. מקלדות קאסטום אחדות אפילו מאפשרות לבנות את המקלדת בכיוון רגיל או בכיוון שמאל, כך שיש לכם אפשרות להתאים את המקלדת בדיוק עבורכם.
גלגלת שליטה (Knob)
חלק מהמקלדות מצוידות בגלגלת מסתובבת, שמכונה Knob או Rotary encoder, ובמקרים מסוימים אפילו יותר מגלגלת אחת. הגלגלת מאפשרת בדרך כלל שליטה על הווליום במחשב בצורה נוחה ומהירה (במקום השימוש הנפוץ בצירוף מקשי F עם מקש ה-FN), ולעיתים יש לה שימושים נוספים כמו שליטה על עוצמת התאורה של המקלדת. בחלק מהדגמים, אבל זה כבר די נדיר, ניתן להגדיר את השימושיות של הגלגלת בצורה עצמאית וכך למשל סיבוב הגלגלת מתפקד כ-zoom in ו-zoom out, מה שיכול להיות שימושי מאוד למי שמשתמשים בתוכנות עריכה גרפיות.
אם אתם בוחרים מקלדת עם גלגלת, בדקו את מקומו של איזה מקש היא תופסת ומה אתם צריכים להקריב. לדוגמה, בחלק מהמקרים הגלגלת באה במקום מקש PrtScr או מקש אחר, בעוד שבדגמים אחרים המקשים פשוט מצטופפים כדי לפנות מקום לגלגלת מבלי לוותר על אף אחד מהם.
